מעשה בטבעת אירוסין שהפכה לקידושין
אנחנו רוצים לחתום את הבלוג דווקא בנקודת ההתחלה של תהליך החתונה שלנו ובכך לסגור מעגל, או טבעת אם תרצו. הצעת הנישואים שלי לנטע ויותר מכך התהליך שעברתי עם הטבעת האירוסין היוותה נקודת פתיחה, מעין הצהרת כוונות לתהליך החתונה כולו – היא לימדה אותנו שאפשר לקחת מנהגים תרבותיים, אפילו כאלה שאנחנו לא בהכרח מתחברים אליהם כפשוטם ולצקת לתוכם תוכן אישי שלא רק גורם לנו להתחבר אליהם אלא הופך אותם לצעד משמעותי בדרך הזו שקוראים לה חיים.
סיפור הטבעת התחיל ביום שני אחד קצת יותר משנה לפני הצעת הנישואין, ב"דירת שלושה חדרונים" בנחלאות ובריב גדול. באותה עת היה ברור לשנינו שנתחתן ביום מן הימים, אבל הצעת נישואים? אני תמיד ראיתי בזה טקס סקסיסטי, מטופש שבו גבר צריך להוכיח את אהבתו ואת כוחו על ידי כך שהוא דוחס אותם ליהלום. בנוסף, בדיוק קראתי טקסט סוציולוגי על חתונות בטאיוון שבין השאר מתאר בצורה חדה מדוע הצעת נישואין היא טקס שבו גבר משפיל את עצמו פעם אחת ובכך קונה את הזכות להשפיל את אשתו בכל חייהם המשותפים. לנטע מצידה היה ברור שלא רק שצריך הצעה גם צריך טבעת. למה? "כי אני רוצָה שפעם אחת תחרוג ממנהגך ותהייה רומנטיקן, תפתיע אותי, תפנק אותי. ואם זה לא מספיק לך אז כי ככה זה עובד".
בשעה שמונה עוד לא הייתה הסכמה, ואני הייתי צריך ללכת לקבוצת המדיטציה השבועית בעין כרם. כמו שהרבה פעמים קורה במדיטציה, התיישבתי עם לב כבד וקשה, וקמתי יותר רך וקל. אם הצעה תשמח אותה, על מה אני מתעקש ולמה? בדרך חזרה לאוטו, ברגע של ספונטאניות קטפתי גבעול קש וליפפתי אותו סביב עצמו לטבעת, וכשנכנסתי הביתה ירדתי על ברכי וביקשתי מנטע את הזכות להציע לה נישואים. היא התרצתה והסכימה. אני מאוד אהבתי את יצירת הקש שלי ושמרתי אותה אצלי במגרה.
חצי שנה אחר כך כשהתחלתי לחפש טבעת מצאתי שזו לא מלאכה פשוטה כלל. אני בטוח שלקנות טבעת לכל בחורה זה לא פשוט. אבל לקנות טבעת לבחורה שאין לה לא חורים באוזניים, שלא נדבר על עגילים, לא צמידים ולא טבעת אחת לרפואה זה כבר אתגר אמיתי. בהתחלה חשבתי לקנות משהו פשוט מאוד, סמלי. חיפשתי בכל מקום שראיתי טבעות ושום דבר לא נראה לי מתאים שום דבר לא נראה לי נטע. בחיפוש באינטרנט מצאתי טבעת שמשלבת באופן מקסים טבעיות ומכובדות – ואמרתי זה יכול לעבוד. התמזל מזלי וזו הייתה טבעת של צדוק יהודה, שגר בעין כרם (שאליה עברנו איפשהו באמצע בין הוויכוח לבין הזמן שהתחלתי לחפש טבעות) וקבעתי אתו פגישה.
שני דברים היו לטבעת הזו לרועץ. הראשון הוא שכשהגעתי לסטודיו והבעתי עניין בטבעת צדוק פשוט הוציא טבעת מוכנה מהמדף, היה לי מוזר שהמתנה המיוחדת שלי תהיה משהו כל כך לא אישי. לקחתי לי כמה ימים לחשוב על זה ובאופן מקרי במהלכם גיליתי שאחת החברות הכי טובות של נטע עונדת טבעת כזו בדיוק. היה ברור לי שאני רוצה טבעת עם משמעות סמלית ומבחינה סמלית זה בעייתי בכל כך הרבה רמות. בצער, לא מאוד רב, נאלצתי לגנוז את הטבעת הזו.
לאורך כל הדרך הייתה לי בראש טבעת הקש, שנשמרה להפליא במגרה, ומידי פעם היו לי מחשבות כיצד הופכים אותה לטבעת אמיתית. חשבתי שזה יהיה מדהים לעשות לה ציפוי שקוף עדין וקשיח כמו זכוכית, אבל זה לא נראה לי ריאלי, וגם לא הייתי בטוח אם היא בגודל המתאים. בלילה אחד שבו נדדה שנת המלך תהיתי האם אפשר יהיה ללפף זהב סביב הקש, ופתאום הבנתי שיש לי את מי לשאול שאלה כזו. חזרתי לצדוק, הראיתי לו את טבעת הקש ושאלתי אותו מה דעתו. הוא ענה לי בפרצוף קצת מודאג שזה הולך להיות לא פשוט, לא עבורו ולא עבור הכיס שלי, אבל הוא חושב שהוא יכול לעשות את זה.
בלילות הבאים כבר ממש נדדה שנת המלך. מצד אחד ככל שחשבתי על טבעת של זהב מלופף על קש כך אהבתי את הרעיון יותר. אם רציתי טבעת סמלית, לא יכולתי לבקש אוסף דחוס יותר של סמלים. טבעת שהיא בו זמנית זולה ויקרה, פשוטה שאני עשיתי ומורכבת מעשה ידי צורף, טבעית ותרבותית, מייצגת הכלה של סתירות וניגודים. זה כמעט לקחת את האני מאמין שלי, את כל החיפוש הרוחני וארצי שלי ולהגשים אותו בטבעת. ויותר מזה אפשר לדרוש את הטבעת הזו כמשל לזוגיות ולחתונה – הקש הוא הקשר הטבעי החי הפשוט שאנחנו מקיימים כמעט חמש שנים. הזהב הוא בדיוק תהליך החתונה, הוא לקחת את הקשר שלנו וליצור סביבו מסגרת מחייבת, תרבותית. וכך צריכים נישואים להיות בעיני – מסגרת חיצונית קשיחה, שמגנה על קשר חי ועדין, שומרת עליו ולא חונקת אותו או מחליפה אותו.
מצד שני זה המון כסף, למעשה זה כמעט הדבר הכי יקר שקניתי בחיים שלי ואני יודע שנטע לא מצפה לטבעת כזו, גם היא רוצה משהו סמלי. מעבר לזה, אחרי שנים יחד כבר מוססנו לחלוטין את ההבחנה בין שלי ושלך ואני לא יכול להחליט רק על דעת עצמי להוציא את הכסף שלנו על משהו כזה. אבל ככל שחשבתי על זה יותר הגעתי למסקנה שכסף הוא לא סיבה להימנע משום דבר, הוא סמל – להשקעה, לאנרגיה ולזמן. ואם זה מה שעומד ביני ובין הטבעת שאני רוצה להכין לאשתי לעתיד, אז אני אשקיע את האנרגיה והזמן. ואם זה משוגע לגמרי אני אשתגע בשבילה לגמרי. כי היא שווה את זה. אז לקחת על עצמי עוד עבודה שבדיוק הציעו לי והחלטתי לסיים פרויקט מלגה שהתלבטתי האם להמשיך בו ועבדתי בשביל נטע.
לצדוק לקח המון זמן ליצור את הטבעת, וכך קרה שבאתי לאסוף אותה יום לפני שיצאתי לסוף שבוע ארוך של מדיטציה שהסתיים ביום בו אני ונטע חוגגנו חמש שנים יחד, היום שבו חשבתי לתת לה אותה. כשראיתי אותה פעם ראשונה הייתי מופתע ולא לטובה. היא הייתה מאוד אחרת ממה שדמיינתי, פחות עדינה, פחות מסודרת. זאת הטבעת עליה חלמתי? כשנפגשנו בפעם ראשונה צדוק אמר לי דבר יפה – שלא משנה איזה טבעת אני אתן, אם אני אהיה שלם איתה, אז נטע תקבל אותה. לקחתי ממנו את הטבעת, ונסעתי לארבע ימים לשבת עם עצמי ולהחליט האם אני שלם עם הטבעת, או שאני רוצה עוד להתעקש לסדר אותה, ולדחות עוד את הצעת הנישואים והקיץ הזה תלבשי לבן הולך וקרב.
מדיטציה היא תרגול שבו לומדים לראות את הדברים כפי שהם. במהלך סוף השבוע הבנתי שרציתי להביא לנטע טבעת שתייצג באופן סמלי את מי שאני, והצלחתי. היה לי רעיון עמוק ויפה וניסיתי להגשים אותו אבל לא הייתי מספיק מעורב בתהליך היצירה ובסוף היא יצאה לא בדיוק כפי שחשבתי, והרעיון הוגשם רק בחלקו. אבל במחשבה שניה גם אני אדם של רעיונות גדולים שבשלב זה מוגשמים רק בחלקם. החלטתי שאני אתן לנטע את הטבעת כפי שהיא, לא לגמרי מושלמת, ואני אתן לה את עצמי לא לגמרי מושלם. והיא תקבל את מה שהיא תקבל, ומה שלא, אני אשפר ואתקן. כשנתתי לה את הטבעת, נטע לא הבינה מה היא רואה ומן הסתם היה לה קשה להתחבר אליה מיד. אבל כשהסברתי לה מה היה הרעיון של הטבעת וסיפרתי לה את התהליך הארוך שאני עברתי עימה, היא מאוד התרגשה.
היום אחרי כל התהליך, אני יכול להגיד שהתהליך עם הטבעת התניע את כל האופי של החתונה שלנו. הוא לימד אותנו שמגבלות ואילוצים מעוררים יצירתיות, הוא לימד אותנו שכדי להגשים דברים צריך לצאת לעולם ולעשות, ושהעשייה הזו תשנה את מי שאנחנו, את סיפור חיינו, ושאם אתה מצליח להיות שלם עם עצמך ועם מה שיצרת, יש לך מה לתת לעולם.
והטבעת? אחרי כל הסיפור הזה היה לנו ברור שלא יכולה להיות טבעת אחרת שתהיה הטבעת של נטע (היא לא תלך עם שתי טבעות) סידרנו את העניינים ההלכתיים, והטבעת הזו הפכה לטבעת הקידושין תחת החופה.
רוצים לקרוא עוד דברים שאנחנו כותבים?
יש לנו גם בלוג על הניסיון שלנו לחגוג חגים בצורה משמעותית
רוצים לחלוק איתנו מה חשבתם? רוצים לשאול משהו או לשמוע עוד?
אל תהססו – צרו קשר!
בניין עדי עד 
מרגש כל פעם מחדש.. וגם כתוב מקסים. אני מאוד אוהבת את הסיפור הזה, נשיקות לשניכם 🙂
יקיריי,
אני קוראת את הבלוג ואני על סף דמעות..
תודה על הכנות, הפתיחות והשמחה בכל הטוב שאפשרתם לעצמכם ועל כך שבחרתם לשתף את העולם בו.
מי יתן והסיפור שלכם יתן לכולנו את האומץ, את האחריות והפשטות להיות בקשר, בזוגיות, באהבה.
אוהבת אתכם מאוד מאוד!
מוריה.