את תהליך הלימוד שלנו התחלנו ברשת באתר עיתים המביא תיאור מפורט של הטקס על שלביו השונים וקצת על הרקע ההיסטורי שלו, ובאתר טובים השניים שמציע מאמרים על חתונה וזוגיות. משני אלו למדנו הרבה על הפרטים הטכניים של הטקס ושל נישואים בישראל אבל לא מצאנו קריאות של הטקס שהתחברנו אליהן.
את הספרים שקראנו לקחנו מהספרייה העצומה של ברוך שמכסה כל חלל פנוי ולא פנוי בסלון שלו ואפילו גם וגולשת גם קצת למטבח. בכל מפגש איתו שתמיד התרחש לא בשעות היום בלשון המעטה לקחנו ספר אחד ודיברנו מעט על מה שלמדנו והבנו וכיצד ניתן לשלב זאת בטקס. לקראת החתונה קראנו בחלקם או במלואם מספר ספרים. מקדש החיים של דוב ברקוביץ (שהעלה נקודות מעניינות למחשבה אך מבוסס על תפיסה דתית ודיכוטומית מידי (לדעתנו) של גברים ונשים). אדם וביתו של הרב סולוביצ'יק מה זאת אהבה של ניר מנוסי ומאמר אחד על תיאולוגיה פמיניסטית (שאני מודה שבניגוד לנטע אני לא הגעתי לסיים אותו) גם הוא של מנוסי מתוך שני המאורעות. כל הטקסטים הללו יותר משהם עוסקים בטקס החתונה הם מעלים רעיונות מעניינים מאוד על זוגיות ועל הקשר בין איש ואישה ואולי יותר מהכל למדנו מהם את החשיבות העצומה שמיחסת היהדות לחתונה לימוד שעזר לנו לזכך את היחס שלנו אליה.
אבל הספר שממנו למדנו הכי הרבה על החתונה עצמה הוא רעים האהובים של הרב שג"ר והרב דרייפוס שמורכב מדרשות ששניהם נשאו בחתונות של תלמידיהם, ובכל דרשה התייחסו לממד או רכיב אחר בטקס.
חשוב להדגיש כי תהליך הלימוד שלנו אינו תהליך פאסיבי שבו אנחנו קוראים או שומעים ומקבלים הכול כפשוטו. כשאני ונטע קוראים יחד טקסט (או פוגשים ברעיון) הבנת הכתוב היא רק השלב הראשון, שפעמים רבות לא קל ולא מעט אנו עוצרים ועוזרים אחד לשני להבין את הפשט. אבל הלימוד האמתי קורה לא מול הטקסט אלא בנינו, כשאנחנו קוראים קטע ועוצרים לדון בו, לראות מה אנחנו חושבים עליו, האם אנחנו מסכימים עם מה שכתוב, האם יש לנו ביקורת או מה להוסיף על הטקסט, והכי חשוב האם אנחנו יכולים לראות את הרעיונות המופיעים בטקסט בחיים שלנו, האם הם רלוונטיים לנו ומלמדים אותנו משהו על העולם או על עצמנו. לימוד משותף הוא תהליך נהדר עבורנו. לשני אנשים שאוהבים לחשוב ולהתעמק, המפגש עם טקסט טוב או עם רעיון מעניין מאפשר גם מפגש ביננו. הוא מצד אחד הוא מחדש ומפרה אך באותו זמן הוא יוצר במה שבו כל אחד מאיתנו יכול לביא את עצמו, את הדעות המחשבות והרגשות שלו כלפי העולם כלי עצמו וכלפי האחר. והלימוד הזה, שהוא גם בנינו וגם אל מול ידע חדש הוא זה שמאפשר להפוך את הזר למוכר, להפוך את הטקס העתיק לרלוונטי לחיים שלנו – שלי ושל נטע, ובתקווה גם לאחרים.
אז מה יצא מכל הלימוד הזה?
הפוסט הבא – אירוסין ואיסורין
—
אהבתם? לא אהבתם? רוצים להגיד לנו למה? רוצים לשאול אותנו משהו או לשמוע עוד?
אל תהססו – צרו קשר!
בניין עדי עד 