טקס יהודי

טקס. חתונה. יהודי. אורתודוקסי. משמעותי

אז איך עושים את זה? איך הופכים טקס זר ומוזר לטקס חשוב אהוב ומוכר?
קודם כל דואגים שמי שמעברים את הטקס יהיה משהו שאוהבים ומתחברים אליו, ובנוסף משהו שאוהב את הטקס, מתחבר אליו, ומצליח לשכנע אתכם שהוא חשוב ושיש בו מה לאהוב. אנחנו ידענו שלא נשתכנע בקלות, ולכן רצינו מישהו שיוכל להיפגש אתנו יותר מפעם אחת. אפשר להגיד המון דברים בזכותו של הרב ברוך ברנר, הוא אדם מקסים וכריזמטי, הוא בעל ידע עצום ותפיסה רוחנית עמוקה, והוא שר מקסים אבל מעבר לכל זה הוא גר בעין כרם, שתי דקות הליכה מהבית שלנו. נפגשנו עם איתו כמה וכמה פעמים ובכל פעם דיברנו על ממדים שונים של הטקס וקיבלנו ממנו המלצות לספרים וחומרים אחרים שעזרו לנו לשפוך אור על הנושא. בנוסף הלכתי יחד עם נעם להדרכת כלות עם אישה מיוחדת בשם בת-שבע רוט והיינו בסדנת זוגיות לקראת חתונה של הרב דני סגל. כל התפיסות והרעיונות שקראנו ושמענו שימשו חומר להרבה מאוד שיחות משותפות של פרשנות ודרשנות שאפשרו לנו לעשות קריאה של הטקס ששומרת על המבנה האורתודוקסי שלו, עם כמה תוספות, אבל מתאימה לגמרי לתפיסות העולם היהודית חילונית רוחנית שלנו. אם אתם רוצים לקרוא על מה בדיוק למדנו ואיך אתם מוזמנים לעשות זאת כאן.

בסופו של דבר אני חושבת שיש שני רעיונות פרשניים מרכזיים שעזרו לנו להתמודד עם הסוגיה המרכזית של טקס החתונה הזה – חלוקת התפקידים המגדרית והסטריאוטיפית שהיא אחד הדברים הבולטים והצורמים ביותר בטקס. יש צד אחד שמוביל, מכסה בהינומה, נותן טבעת, מברך, נותן כתובה, שובר כוס. וצד שני מובל, מכוסה, מקבל, מתברך. כמו שכבר סיפרתי קודם לא בקלות קיבלתי את החלוקה הזו, ולא את תפקידי בטקס. פירוש קבלי של התמונה היה הצעד הראשון בהמתקת הגלולה. הקבלה מבחינה בין שני כוחות בטבע – זכרי ונקבי. הכוחות האלה נמצאים בכל מקום בטבע ובפרט באדם. הכוח הזכרי מתאפיין למשל, בלינאריות, אנליטיות, שליטה, נתינה. לעומתו הכוח הנקבי מאופיין במעגליות, הוליסטיות, שיתוף, קבלה וכן הלאה. טקס החתונה, בתור איחוד בין זכר ונקבה, בנוי כאיחוד בין שני הכוחות האלה, אשר יוצר שלם הגדול מסך חלקיו. לכן בטקס החתן מקבל תפקידים זכריים של עשיה, דיבור והליכה בקווים ישרים, ולעומתו הכלה מקבלת תפקידים נקביים של קבלה, שתיקה והליכה מעגלית.

כבר מעצם תיאור הכלה לא כנשלטת אלא כמקבלת, מכילה, מתחברת, מייצגת את הנסתר שבעולם, יש תחושה מעט טובה יותר לגבי תפקידה בטקס מאחר וכבר לא מדובר במצב בו היא נשלטת ומובלת ע"י הגבר, אלא כמביאה איתה כוחות אחרים, גם אם בחלקם נסתרים. אבל זה לא מספיק. גם בגלל החשש שכל הדיבורים היפים האלה הם כיסוי יפה להמשך הצדקת הפטריארכליות אבל גם כי ספציפית עבורנו הם פשוט לא מייצגים את המציאות. כל מי שמכיר אותי ואת נעם יודע שאני יותר, יוזמת, מחזיקה את העולם קצר, אנליטית סדורה וכן הלאה. לעומת זאת דווקא נעם הוא זה שמצטיין בהכלה, בקבלה, בזרימה. אולי יש חלוקה בין נקביות לזכריות בטבע, שנינו הסכמנו, אבל היא לא מתחלקת בהכרח בין גברים ונשים, בכל אחד מאתנו יש מינונים שונים מהכוחות האלה, ולעיתים קרובות דווקא האישה יכולה להיות יותר "זכרית" והגבר יותר "נקבי". איזה משמעות יהיה לכך שאני אשחק את האישה המקבלת והמכילה, ונעם את הגבר היוזם והמוביל?

מצד שני, אם אנחנו מסכימים שאיזון נכון בטבע בין זכריות לנקביות, והאיחוד בניהם הוא זה שיוצר שלם העולה על סך חלקיו, סביר שהדבר נכון גם באדם. במקרה כזה, איזון טוב יותר בין זכריות ונקביות בכל אחד מאתנו יאפשר לנו להיות אנשים שלמים יותר, מדויקים יותר. לכן החלטנו לקחת על עצמנו בחודשים שלקראת החתונה, לעשות מאמץ לתיקון ואיזון של כל אחד מאתנו, ושל הזוגיות שלנו. נעם לקחת על עצמו להיות יותר יוזם, פעיל, לקחת יותר אחראיות, ואני לקחתי על עצמי לנסות להשלים יותר עם מה שיש, לשחרר, להסכים ולקבל. במסגרת המהלך הכללי הזה, אשר נמשך גם היום, אחרי החתונה, חלוקת התפקידים בטקס קיבלה ריענון משמעותי. עתה, התפקיד של כל אחד מאתנו מסמל לא את מי שאנחנו אלא תיקון בדרך למי שאנחנו רוצים להיות, ומבטיחים לבן הזוג שלנו, שנתאמץ להפוך להיות, גם עבור עצמנו וגם על מנת שהזוגיות שלנו תהיה טובה יותר.

התפיסה שבכל אחד מאיתנו קיימים גם זכריות וגם נקביות ושכל אחד מאיתנו מנסה לעשות את התיקון שלו יוצר ממד עמוק של שוויוניות בטקס שוויוניות המבוססת על דמיון, על התפיסה שמעבר להיותי אישה והיות נעם גבר, שנינו בני אדם. תפיסה זו של שוויוניות בין המינים היא אולי השינוי המשמעותי ביותר של המסגרת האורתודוקסית בכל הטקסים הלא אורתודוקסיים שאני מכירה. הפרשנות שלנו אפשרה לנו להכניס אותו לטקס מבלי לשנות אותו.

אך מסגרת הטקס האורתודוקסי אפשרה לנו לראות את החתונה לא רק כמפגש בין דומים אלא גם כמפגש בין שונים. התפיסה ההומניסטית שבני האדם כולם שווים ודומים, שלכולם יש מהות אנושית אחת היא נפלאה והיא הבסיס להמון דברים טובים בעולם כמו זכויות אדם ואידיאולוגיה של שוויון בין המינים ובין אנשים בכלל. אבל הבעיה עמה או לפחות עם יישום מוגזם שלה היא שדגש רב מידי על כמה שאנחנו דומים, לא נותן מקום למקומות בהם אנחנו דווקא שונים ועשוי לדרוס אותם. אנחנו יודעים את זה טוב מאוד כשמערכות בירוקרטיות הופכות אותנו למספר ונותנות לנו את אותו היחס לא משנה מה מידת הבעיה ודחיפותה. אנחנו מרגישים את זה כשאומרים לנו – אתם כולכם אותו דבר, כשמתייחסים אלינו רק כמייצגים של קבוצה ולא כאדם בעל אופי ייחודי. אפשר לראות את הגישה הזו גם בתפיסות תיאוריות המנסות להעמיד את כל העולם על אותו העיקרון – המחשבה שכל הדתות הן אותו הדבר (בין אם כי הן כולן אותו הבל או כי הן כולן סובבות סביב אותו עקרון רוחני אחד), או בתפיסות כלכליות המנסות להעמיד את התנהגות האדם כולה על עקרון אחד של מקסום של תועלת. אני לא מתכחשת לכך שיש קווי דמיון בין דתות שונות. בנוסף ברור לי שהניסיון להבין מגוון של תופעות ע"י העמדתם על חוק אחד, הוא חלק בסיסי מיצירה של ידע מדעי ושל חברה דמוקרטית. אבל בסיטואציות מסוימות יש לגישה הזו גם מחיר כבד, היא גורמת לנו לפספס את הייחודיות של כל דבר ודבר. אפשר לומר שכל הפרחים על שיח דומים, זה גם כנראה נכון, אבל לפעמים הרבה יותר מרגש לראות פרח אחד ולראות כמה הוא מיוחד. אני חושבת שבאהבה זו נקודת המבט שנכון לאמץ.

בנוסף, ובעייתי לא פחות, בעוד שגישה כזו מאוד מקלה עלי להתחבר למי שהוא לכאורה שונה אבל בפעול דומה, היא אינה מלמדת אותי בכלל איך להתחבר למי ששונה ממני באמת. אפשר לראות דוגמאות טובה לכך באופן שבו אירופה, למרות החזקתה בעמדות ליבראליות כמעט קיצוניות, מתקשה לקבל את הזרים לתוכה. יותר קרוב לבית ניתן לראות את האופן שבו החברה החילונית מתקשה לקבל את התפיסה החרדית הרואה בגברים ובנשים שני סוגים שונים של יצורים אנושיים, עם צרכים ורצונות שונים. הבעיות הללו הן מהקשות והסבוכות בפוליטיקה ובפילוסופיה פוליטית ומוסרית ולא נפתור אותן כאן.

בתוך זוגיות אני חושבת שצריך למצוא איזון מאוד עדין בין המקום שבו בני הזוג שווים, לבין הבנה וקבלה של השוני. יכול להיות שמבחוץ אנשים חושבים שאני ונעם נורא דומים, אבל האמת שבמהלך השנים אנחנו מגלים שוב ושוב כמה אנחנו שונים בהמון דברים. מאוד מפתה לדרוש מהבן זוג לאמץ את נקודת המבט שלך, לדרוש ממנו להשתנות כדי להיות כמוך ובמקרים רבים יתכן שאחד מבני הזוג צודק, ויש דרך טובה יותר לעשות דברים, אבל באותה מידה קיימים המון מקרים בהם הדבר הכי נכון והכי מכבד הוא פשוט (וזה לא פשוט) לקבל את השוני. בחלוקת התפקידים המלאכותית בטקס, אני ונעם רצינו להדגיש את זה שהברית שאנחנו כורתים ביננו אינה רק ברית של דומים, אינה רק החלטה להיות ביחד בנקודות הדמיון בנינו. באותה מידה היא ברית הכוללת קבלה של השונות, נותנת לה מקום, ומעריכה ואוהבת אותה לא פחות. רצינו לומר, אהוב יקר שלי, אתה כל כך שונה ממני, ובכל זאת (וכנראה גם קצת בגלל זה) אני אוהבת אותך בכל ליבי.

הפוסט הבא – תכלס, מה למדנו ואיך?